מאת מערכת הבלוג
14 באוקטובר 2024

כ-40 עובדי אפלייד התנדבו וחלקם עוד מתנדבים בפרויקט, ביניהם מירב ארצי ואביאם בוקובזה. שניהם עובדים באפלייד מטיריאלס במחלקות שונות ובתחומים שונים, אבל קושרת ביניהם הפעילות ההתנדבותית. שניהם מתנדבים בעמותת "מהלב לצלחת" ששמה שונה לאחרונה ל"השכנים של רוני", שבמסגרתה אחת לחודש הם מבשלים ארוחת שישי לאזרח.ית ותיק.ה הגר.ה בשכנות להם, ומבקרים אותו.ה בביתו.ה. מהסיפורים שלהם, מתברר שהאוכל הוא רק נקודת הפתיחה לקשרים בינאישיים משמעותיים, שתורמים לכל הנוגעים בדבר.

כמה זמן אתם עובדים באפלייד מטיריאלס, ומה התפקיד שלכם כיום?

מירב: אני עובדת באפלייד כבר 18 שנה. התחלתי את דרכי כמהנדסת תוכנה, אחר כך התמניתי לראש צוות תוכנה וכיום אני מנהלת קבוצת תוכנה.

אביאם: התחלתי לעבוד בחברה לפני שש שנים, ישר אחרי שסיימתי את התואר הראשון בהנדסת מכונות במכללת עזריאלי בירושלים. בראשית הדרך עבדתי ברצפת הייצור ועברתי בין כמה מכונות. לפני שנתיים, אחרי שהתמחתי לעומק במכונות, התחלתי לעבוד כתומך טכני ללקוחות החברה שעובדים עם המכונות האלה.

מה עורר בכם את המוטיבציה להתנדב?

מירב: מאז ומתמיד רציתי להתנדב באחת ממגוון ההתנדבויות שיש בחברה, אבל זה היה קשה כי אני עובדת בתפקיד ניהולי ורוב ההתנדבויות הן בשעות העבודה. מעולם לא הצלחתי לפנות זמן קבוע למטרה הזאת. לפני שנתיים, בתקופת הקורונה, התפרסמה האפשרות להתנדב בפרויקט "מהלב לצלחת". אני אוהבת לבשל וממילא מבשלת בכל יום ששי, וזה התאים לי בול.

אביאם: במשך השנים השתתפתי במסגרת אפלייד בכמה אירועי התנדבות חד פעמיים, למשל שיפוץ בתים, אבל זו לא היתה מחויבות קבועה, עד שלפני שנתיים ראיתי את הפרסום על ההתנדבות של "מהלב לצלחת". בתקופת הלימודים התנדבתי עם ניצולת שואה כמה שעות בשבוע — ביקרתי אותה, ליוויתי אותה לקניות, שוחחנו ונוצר בינינו קשר — וכשראיתי שיש אפשרות לבשל לקשישים  זה נגע לליבי והתאים לי בדיוק, כי אני אוהב מאוד לבשל.

איך זה בדיוק עובד?

מירב: לכל אחד מאיתנו יש קשר עם קשיש או קשישה, ולפעמים שניים. אנחנו מבשלים עבורם אוכל לסוף השבוע ומביאים אותו אליהם הביתה במהלך יום ששי.

אביאם: בין המתנדבים של אפלייד יש תורנות, כך שכל אחד מאיתנו מבשל ובא לביקור ביום ששי פעם בארבעה שבועות.

איך ההתנדבות שלכם משפיעה על האנשים שאיתם אתם בקשר?

מירב: אני מתנדבת עם שרה מזה כשנתיים, ועם הזמן הקשר בינינו הפך להיות אישי מאוד. היא אישה מבוגרת אבל פתוחה ותוססת וחברותית מאוד, כך שבאופן טבעי התחלתי לבקר אותה עם הילדים הבוגרים שלי והיא התקרבה גם אליהם. כיום מדי פעם היא באה לאכול אצלנו — היא ממש חלק מהמשפחה. היא באה בערב ששי, היא מכירה את כל הנוכחים, היא מרגישה בבית וזה גורם לכולנו הרגשה טובה — אנחנו מאוד אוהבים אותה. היא עצמה מבשלת מעולה, ולפעמים קורה שהיא מביאה אלינו אוכל, כך שנוצרת ממש הדדיות בקשר. היא גם מלמדת אותי לבשל את האוכל הטורקי שהיא מכירה. האוכל במקרה הזה הוא רק התירוץ לקשר אישי ורגשי, שמזין לא פחות מהאוכל עצמו.

אביאם: בעצם, האוכל הוא רק תירוץ למפגש. אני מתנדב עם לב, בן 96. הוא צלול, רהוט וחד, מתעניין בפוליטיקה ואקטואליה. בכל פעם שאני בא אליו, העיקר זה השיחה, המפגש, ההיכרות ההדדית. אני אבא לשתי בנות קטנות, ולפעמים אני בא אליו איתן. ללב אין ילדים, הוא ערירי, ולכן הקשר המשפחתי הוא משמעותי עבורו במיוחד. בתי בת השלוש נפתחה אליו, הוא לומד להכיר אותה והם משחקים ביחד. אני ממש רואה שזה מרחיב לו את הלב. אנחנו מדברים הרבה על פוליטיקה, הוא מספר על היום יום שלו, ואם יש לו איזו תקלה בבית או עזרה שהוא זקוק לה אני שם בשביל לעזור. ההיכרות מתרחבת מעבר למשימה הברורה של הבאת האוכל. העניין העיקרי הוא הנוכחות, תחושת הביחד — בחגים אנחנו מדליקים ביחד נרות, מברכים, ולקרבה הזאת יש משמעות עבור שנינו.

מעבר לקשר האישי, איזה אימפקט יש להתנדבות עליכם?

מירב: נוצר רצון להגדיל את מעגל הנתינה. למשל, אחותי עובדת כמנהלת משאבי אנוש בחברה גדולה. כשהיא שמעה על ההתנדבות שלי, היא יזמה התנדבות אצלה בחברה לאותה עמותה. אז היוזמה הברוכה הזאת מתפשטת ועושה לה כנפיים.

אביאם: ההתנדבות מעמיקה מאוד את המוטיביציה לעזור, לתת מעצמי — לא להסתפק רק בלקחת אלא לחוות גם חוויה של נתינה. אני באמת לא מפספס אף תורנות.

*עמותת "מהלב לצלחת" נקראת בימים אלו "השכנים של רוני".