מאת אורן כהן

08 פבר, 2022

לפני כעשרים שנה, במהלך לימודי לתואר ראשון במדעי המחשב, הצטרפתי כבודק תוכנה לחברה מוכרת המתמחה בתחום הוידאו ומערכות השליטה והבקרה. שנתיים מאוחר יותר עברתי לפיתוח, ולאחר כמה שנים כמתכנת התחלתי את מסלול הקידום, מניהול של צוות תוכנה קטן ועד לניהול קבוצת פיתוח של מעל לעשרים אנשים. אבל אחרי יותר מ-15 שנה בתחום, הרגשתי שאני צריך שינוי. זו לא היתה החלטה רגעית, אלא הכרה שהבשילה בי במהלך השנים שקדמו לשינוי.

בתפקידי האחרון בחברה ניהלתי קבוצה שכללה כמה צוותי פיתוח. עבדנו מול הלקוחות, והיינו אחראים על סיפוק מענה לצרכים המוצריים שלהם ועל פתרונות קסטומיזציה (תסלח לי האקדמיה ללשון, בעברית זה פשוט נשמע הרבה יותר גרוע). להבדיל מהתפקידים הקודמים שלי, שכללו בעיקר אינטראקציות פנימיות מול גופי התוכנה והמוצר, בתפקיד החדש נחשפתי באופן ישיר ללקוחות ולנתונים העסקיים של החטיבה שכן התפקיד היה קשור בצורה הדוקה למכירות ובעל השפעה ישירה על הרווחים. 

הריגוש שבראיית התמונה הגדולה והאתגר בניהול דיאלוג עם אנשים מדיסציפלינות שונות ומגוונות חידדו את ההבנה שמה שמניע אותי ומעורר בי התלהבות אמיתית הוא היכולת להחזיק את המקל משני קצותיו – מצד אחד להבין את הצורך העסקי באופן כמעט לא מתווך, ומהצד השני לבנות תוכנית עבודה ולהוביל צוותים גדולים בביצוע המשימה הארגונית. שינוי הקריירה כמעט ניסח את עצמו: החלטתי לעבור מתחום הפיתוח לתחום של ניהול פרויקטים, לתפקיד של Program Manager. 

חברה טובה, מנהלת בכירה בתחום כוח האדם שאיתה התייעצתי, המליצה לי לחפש משרה בחברה מולטי-דיסציפלינרית גדולה. לנוכח העבר המקצועי שלי, היא סברה שתפקידים מצומצמים יותר בתחום ניהול הפרויקטים ישעממו אותי במקרה הרע או לא יאתגרו אותי במקרה הטוב. מכאן, הדרך לאפלייד מטריאלס הייתה סלולה.

כשישבתי אצל מנהלת כוח האדם בחברה הקודמת לשיחת פרידה, היא ניסתה לשכנע אותי שאני עושה טעות. ״השתגעת??״, שאלה אותי בפליאה, ״אתה באמת רוצה לוותר על יכולת ההשפעה שלך פה כדי להיות בורג בחברה גדולה כמו אפלייד? אתה יודע כמה קשה להניע מהלך בחברה גדולה כזו?!״. חייכתי אליה בשתיקה, והבנתי באופן סופי שאני עושה את הדבר הנכון.

שילוב של כישורים טכניים ובין-אישיים

אבל רק כשהגעתי לאפלייד מטיריאלס הבנתי באמת את המורכבות של חברה מהסוג הזה. בחודש הראשון התרכזתי בעיקר בלזכור לאיזה כיוון אני צריך לפנות כשאני יוצא מהמעלית. כמו כן, ניסיתי ללמוד את כל המחלקות החדשות, שכמי שהגיע לראשונה לעולם המשלב תוכנה וחומרה היו חדשות עבורי. הבנתי שהאתגר שניצב בפני מחולק לשניים – הבנה טכנית של המוצר המורכב עליו אני אחראי, והובלה ללא סמכות ישירה של עשרות אנשים שבעזרתם אני אמור להביא את המוצר לגבהים חדשים.

הדבר הראשון שבו התאהבתי היה המוצר. 

היכולת לחבר אלפי חלקים שונים למכונה מכוילת אחת, שתצליח לגלות פגמים קטנים כגודלו של אטום, נתפסה בעיני כמופלאה. במהלך הזמן הבנתי שהתוכנה שמפעילה את המכונות המורכבות שלנו באפלייד מתקדמת וחדשנית לא פחות. גוף התוכנה שלנו משתמש בטכנולוגיות החדישות ביותר על מנת למצות את היכולות האופטיות של המכונה ואת יכולות הגילוי שלה. התוכנה שלנו משלבת אלגוריתמים מתקדמים של ביג דאטה, מערכות לומדות ורשתות נוירונים. האתגר הטכני הוא משמעותי: מנהל הפרויקט חייב לבסס הבנה טובה דיה בכל אחד מהתחומים האלה כדי שיוכל לשאול את השאלות הנכונות.

מלבד כישורים בין-אישיים, מנהל פרויקט טכני צריך ניסיון מעשי בתחום מקצועי כלשהו. זה יכול להיות ניסיון כמהנדס מכונות, ניסיון כמנהל מוצר, או, כמו במקרה שלי, ניסיון מעשי בתוכנה. העבר המקצועי שלי בתחום התוכנה סיפק לי את יכולת הלמידה שנדרשה לי על מנת להבין את המוצר המורכב שאת תוכניתו אני מנהל, ואת היתרון הנדרש בהבנת תהליכי הפיתוח שעליהם אני אחראי.

ברמה האופרטיבית, כמנהל פרויקט אני נדרש להבין את צרכי השוק מהגורמים האמונים על כך בחטיבה, ועל פיהם לבנות את תוכנית הפיתוח המיטבית שתענה על צרכים אלו ותמצה כראוי את המשאבים העומדים לרשות החברה. בעולם עסקי המורכב ממספר מצומצם של מתחרים ומספר מצומצם יחסית של לקוחות גדולים, אין הרבה מקום לטעות. אנו נדרשים להגיע עם המוצר הנכון, בזמן הנכון למקום הנכון.

לעבור את "מבחן החיוך" 

הדבר השני שבו התאהבתי באפלייד היה האנשים.

מישהי חכמה אמרה לי פעם שאיש צוות טוב הוא כמו כנפיים עבור המנהל שלו, כאלה שמעיפות אותו למעלה, בעוד שעובד לא מוצלח הוא כמו משקולת שמושכת אותו למטה. לשמחתי, מהר מאוד גיליתי שגם אם פה ושם יש קשיים, האנשים באפלייד, ובעיקר הצוות, מספקים כנפיים חזקות ואיתנות שמאפשרות לבצע בהצלחה גם את המשימה המורכבת ביותר. האנשים המיוחדים והדי-אן-איי הארגוני הייחודי מאפשרים לך, כמנהל פרויקט, לעמוד במשימות המאתגרות שמציבה בפניך התעשייה.

מקום העבודה, כך אמר לי פעם המנהל שלי, נמדד על פי "מבחן החיוך בבוקר". אם במשך יותר מדי ימים ברציפות אתה קם בבוקר, והמחשבה על היציאה לעבודה לא גורמת לך לחייך, כנראה שאתה צריך לחפש מקום חדש. ארבע שנים אחרי שהגעתי, אני יכול לומר בשמחה שאפלייד עוברת את המבחן היומי הזה בהצטיינות יתרה. גם בימים מאתגרים, וגם כשלפעמים קשה, המחשבה על האתגר העומד בפני בהובלה של תוכניות מורכבות, העניין הטכנולוגי והמפגש היומיומי עם האנשים המדהימים שאיתם אני עובד עדיין מצליחים לשמור לי על החיוך.